<h1>ארחות חיים דין האיברים שאין השחיטה מתירתן סימן א'</h1>
<h2>דף מו:</h2>
כל עובר שהוציא ראשו והחזירו הרי הוא כילוד וצריך שחיטה שאין שחיטת אמו מטהרתו. אם לא כלו לו חדשיו אין השחיטה מועלת לו. כתב הרשב"א (תורת הבית הקצר בית ב' שער ג' בתחלתו) ז"ל דבר [זה] שאמרנו אם החזיר האבר קודם שחיטה שמקום החתך מותר אפילו יצא רובו של אבר ולא נשאר בפנים אלא המיעוט. ואין מטילין בכיוצא בזה המיעוט שבפנים אחר הרוב בד"א בשלא יצא רובו של עובר [אבל יצא רובו של עובר] הרי זה כילוד ואפילו המיעוט הנשאר בפנים אינו ניתר בשחיטת האם יצא חציו ברוב אבר כגון [שיצא רוב ידו. וכשאתה משער מה] שיצא אינו רוב העובר ואלו תטיל מיעוט היד [הנשאר] בפנים אחר רוב היד שיצא. יצטרף המיעוט עם רוב היד ואתה רואה כאלו הוציא כל ידו נמצא שיצא רוב העובר. הרי כלו אסור. מטילין אנו מעוט מיעוט האבר אחר רוב. יצא רובו במיעוט אבר (אחד) [אסור] ואין אומר נטיל מיעוט אבר זה שיצא אחר רוב האבר שבפנים אלא מטילין אותו אחרי רוב העובר שיצא ואסור. הוציא ידו והחזירה. ועוד הוציא ידו השניה והחזירה. וכן רגלו והחזירה עד שהשלים לרובו יראה לי מה שנשאר בפנים שלא יצא מותר אע"פ שיצא רובו כיון שהחזיר כל אבר ואבר. ולא נמצא רובו לחוץ ביחד הרי אנו רואין אותו כאלו לא נולד רובו. בד"א שלא לאסור את המיעוט הנשאר בפנים מחמת אותו רוב שיצא בסירוגין. אבל מה שיצא הרי זה אסור. בד"א בשהוציא והחזיר אבל אם היה חותך מה שיצא לחוץ והשלים לרובו בין כל החתכים הרי המיעוט הנשאר בפנים אסור אע"פ שלא יצא רובו בבת אחת. דברים אלו שאמרנו בבן שמונה בין חי בין מת לפי שאין במינו שחיטה הואיל ויצא אינו ניתר בשחיטת האם וכן הדין בבן תשעה מת אבל בבן תשעה חי כל שיצא ממנו רוב אינו ניתר בשחיטת האם שהרי הוא כילוד וניתר בשחיטת עצמו אבל הוציא מיעוטו מה שיצא אסור כטרפה והשאר מותר בשחיטת האם עכ"ל.
